אל תתנו להם רובים

עוד אזכר, אחות – פתאום... פתאום לפתע
באה האימה, ידענו את ריחה!
אמא צעקה – מדוע התחבאת?..
למה זה, ילדי, לבשׁת מסכה?!

ונפרץ קדימה. אל המערבלת.
מסכות הגז השׁוונו זה לזה.
לאחד קטן פגעתי בגלגלת
ושׁלשׁה גדולים דקרתי בחזה.

כל חיל כאלו לא זמר אף פעם.
כל חלל כאלו השׁתומם למות.
באדי המות, בפצצות הרעם,
אישׁ אחיו רצח מפחד ותמימות.

עוד אזכר אחות – כי לא צריך לשׁכח –
הם היו כמוני. הם היו טובים.
רק אסור היה אותם לקרב לשׁלח,
רק אסור היה לתת להם רובים!